מדוע נטפליקס לא מחדשת את תוכניות הלהט'ב שלה?

מדוע נטפליקס לא מחדשת את תוכניות הלהט'ב שלה?

איזה סרט לראות?
 



אי-נראות אינה ניתנת להפרדה מהנראות ואם יש מקום לביטולים האחרונים של נטפליקס, התוכניות המתמקדות ב-LGBT של רשת הסטרימינג נעלמות לתוך האתר מהר יותר ממה שהצופים יכולים להתעדכן בהתפתחות. זו אינה מגמה מתהווה; במקום זאת, נראה שזו מדיניות החברה מכיוון שהרשת ביטלה ללא טקס את שלל מופעי הראווה של ה-LGBTQ שזכו לשבחי הביקורת מאז יוני האחרון.



זוכרים את ג'יפסי? ו-The Get Down שיצר באז לורמן? אולי לא, מכיוון שהכל מבאס הפכה לסדרת הפרו-להט'ב האחרונה שתתמודד עם הגרזן ושולטת בכותרות ובעדכוני הטוויטר. כשחתימת החתימה הלהט'בית Sense8 בוטלה לפני כמעט שנה, ביום הראשון של חודש הגאווה לא פחות, הייתה זעם וסערה ציבורית שהבטיחה פרק מיוחד של שעתיים לסיום הסדרה, אך ביטול תוכניות הלהט'ב הפך נפוץ מדי מכדי להצדיק תגובה דומה, שכן הקהל מתקשה לעקוב אחר מה שזורם היום ובוטל למחרת בכל הנוגע לתכנות ממוקדות LGBTQ. מה שמדאיג מכיוון שלמרבה האירוניה נטפליקס מפיקה מספר רב של תוכניות להט'ביות בכל שנה רק כדי לבטל אותן לאחר העונה הראשונה או השנייה.

סימן זמנים אולי? מדוע חברת הזרמת האינטרנט הגדולה בעולם לא מצליחה לחדש סדרות מכוונות להט'ב שנה אחר שנה? ומה זה אומר על עתידה של ענקית הסטרימינג והמוניטין שלה עם הקהילה שנושאת את נטל הניכור הציבורי הזה?


קובע מגמות



אין ספק שנטפליקס הייתה מגמתית בכל הנוגע לאופן בו אנו צורכים מדיה וזמינות וגישה לבידור מסדרות טלוויזיה ועד סרטים על פני פלטפורמות. למרבה הצער, נטפליקס גם הופכת במהירות לרשת עם פחד ממחויבות לתוכן LGBTQ. מדיניות הביטולים והחידושים של הרשת היא תחום עכור לא פחות שכן נטפליקס לא מפרסמת מדדי צופים, בדיוק כמו רשת כבלים כמו HBO או ערוץ כמו NBC, שחייבים הן לתקשורת והן לבעלי המניות רישום של הרייטינג והנתונים שלה. הנוגעים למספר הצפייה. משחקי הכס היא תוכנית הטלוויזיה הנצפית ביותר על פני כדור הארץ. זוהי עובדה. זו עובדה כי HBO מפרסמת מדדי צופים לסדרת הפנטזיה, בניגוד לנטפליקס.

ג'פרי ורייה לא מספרים הכל

The Verge קרא לנטפליקס כבר ב-2013 על הפריבילגיה המיוחדת הזו, ומתח ביקורת על האופן שבו הרשת מסרבת לחשוף מספרי צפייה קשים כלשהם. ללא אתגר מוול סטריט או מהתקשורת, החברה יכולה לקרוא לכל אחת מחמש סדרות הטלוויזיה המקוריות שלה להיט, כל עוד התוכניות, הכוללות את House of Cards, Lilyhammer ו-Arrested Development, עומדות בסט מעורפל של אמות מידה. על ידי הנהלת נטפליקס... סרנדוס הציע שכולם צריכים להיות מרוצים מכך שהסרטים המקוריים של נטפליקס הם תוכניות להיט כי אנשים מדברים עליהם בסטארבקס. עם שיחות בבתי קפה הקובעות את מידת הפגיעה של מקור של נטפליקס, משעשע לשקול איזו מסדרות הטלוויזיה המבוטלות הללו לא הצליחה להעלות נושא חם בבית הקפה, מכיוון שלא הוצעו סיבות לביטול הסדרה מלבד הטענה שלהן. היעדר מספרי צפייה גבוהים. עכשיו זה סימטריה אנשים.

חוות רולוף למכירה 2016

מעבר למילות באזז

הייתה תקופה שבה ג'קי צ'אנג וכריס טאקר בכיכובם של שובר הקופות שובר הקופות זכו לשבחים כהישג פורץ דרך בשם הגיוון. סרט חבר שוטר שמציג שני בני מיעוטים כמובילים שבר את הסטנדרטים ההוליוודיים של מה שמהווה צמד קומי מצליח. לא היה זכר לבן אחד באופק והזיכיון הוא אחד המותגים הרווחיים ביותר בתחום הבידור הקולנועי עד כה.



התוכן המבוסס על LGBTQ נופל גם הוא לקטגוריה זו, בניגוד לרוב תוכניות הטלוויזיה המיינסטרים שמציגות דמויות הומוסקסואליות, לסביות, ביסקסואליות וטרנסג'נדריות כתפקידי משנה או כתפקידי משנה לראש סטרייט ולבן, עם מעט עד אין עלילות משנה שאפשר לקרוא להן. ישנן דמויות להט'ב רבות בתכניות להיט נטפליקס, אך העומק והאותנטיות של הדמויות האמורות רק לעתים רחוקות חורגים מעבר לסמנטיקה או לקבור את הטרופ ההומואי שלך שכן הומוסקסואליות או זהות מגדרית משמשות כדי להוסיף צבע ועומק לדמות משנית משעממת אחרת שאין לה תפקיד משמעותי בעלילה הכוללת פרט לתמוך בראש הראשי. הדו'ח השנתי של 'Where We Are on TV' של GLAAD בנובמבר האחרון הדהד את הסנטימנט הזה, שכן הוא מצא שדמויות להט'ביות נשארות בעיקר בשולי הלהקות של האנסמבל, ולא בראש הסדרה... ככזה, זמן המסך שלהם נוטה להשתנות בהתאם למספר העלילות לסדרה הכוללת יש זמן להתמודד. אז קל יותר להתייחס לדמות הזו כאל מתכלה - או להרוג אותה כשהיא זקוקה להלם רעש או למחוק את הדמות אחרת.

ה-Netflix Originals שיצאו למרעה הציגו דמויות LGBTQ כמובילות והציבו את המאבקים והניצחונות של חווית הלהט'ב בחזית הקשת הנרטיבית. איך תוכניות להיט ידידותיות להט'ב רבות בנטפליקס יכולות להתהדר בסצנת התעלסות חד מינית כבר בפרק הראשון או שצולמו בפסטיבלי גאווה ברחבי העולם כמו במקרה של Sense8? הדמויות של המספר ההולך וגובר של תוכניות השליחה של נטפליקס אינן חברים סמליים בקהילת הלהט'ב או סטריאוטיפים, אלא מחקרים תלת מימדיים של המורכבות של מה שזה אומר להיות אדם לא בינארי בעולם בינארי.


אי שוויון שיווקי

אולי, זה באמת קשור למספרים כפי שמעידה נטפליקס, אבל למה הסדרות האלה שמתמקדות ב-LGBTQ לא מצאו את קהל היעד שלה? אולי התשובה טמונה גם בקבוצה אחרת של מספרים. כמו העלות של פרסומת Superbowl של נטפליקס לשנת 2017 עבור Stranger Things עונה 2 או מספר החולצות והסחורה של Stranger Things שנמכרו ב-Target? או מספר הפעמים שצוות השחקנים של סדרת המדע הבדיוני הפופולרית או דרמת העשרה 13 סיבות למה ויקירי נטפליקס The Crown הופיעו בתוכניות אירוח מאוחרות בלילה כמו ג'ימי פאלון, ג'ימי קימל ו-Late Show with Stephen Colbert או הופיעו בשעות היום תוכניות צ'אט כמו אלן. לאחר שהייתה חלק בהרכב של נטפליקס מאז 2015 והתוכנית היחידה המתמקדת ב-LGBT שהבטיחה עונה שנייה, ל-Sense8 יש שני צ'אטים חיים בפייסבוק ומפגש מפגש של שעה של גוגל דרך סקייפ על שמה עד כה בכל הנוגע לשיווק. מודאג. Gypsy והכל מבאס בוטלו שלושה חודשים וחודש אחד בהתאמה לאחר יציאת התוכניות, כל כך מובן שלא היה זמן לאחד על אחד עם צוות ההופעות שבוטלו גם אם הם כללו את המועמדת לפרס האוסקר נעמי ווטס ואת בילי זוכה פרס הטוני. Crudup.

מהירות הביטולים זמן קצר לאחר יציאת סדרה חדשה מעלה גם את השאלה האם חודש או חודשיים הם זמן מספיק לתוכנית טלוויזיה למצוא את הקהל שלה, במיוחד ברשת סטרימינג שמציגה בבכורה מאות תוכניות וסרטים חדשים. פלטפורמה בכל חודש. ועד כמה מציאותיות הן הציפיות שסדרה ללא אסטרטגיה שיווקית תבטיח חלק ניכר מהקהל שתצדיק עונה שנייה או שלישית כשהיא תבוטל שבועות לאחר תאריך היציאה שלה?

בעוד שתוכניות נטפליקס כמו Stranger Things ו-House of Cards מזוהות בקלות עם הרשת, יש מאות צופים; חבר קהילת להט'ב כלל שעדיין לא שמעו על Sense8, Gypsy, The Get Down או Everything Sucks. כפי שמתאר מנוי נטפליקס האמריקאי, גרי הרטל, אני מנוי לנטפליקס מאז 1997, כאשר נטפליקס שלחה תקליטורי DVD בדואר, העובדה שלא שמעתי על Sense8 עד 2018 היא שערורייתית. נטפליקס קידמה בכבדות את Stranger Things, וראיתי את שתי העונות. החברים שלי ידעו על Stranger Things אבל לא Sense8 או Gypsy, לנטפליקס היו קישורים באתר שלהם כדי לנווט אותי לצפות בתוכניות מיינסטרים. ניתן היה לומר את אותו הדבר על Sense8, אך למרבה הצער זה לא היה המקרה. אני לא מבין מדוע נטפליקס לא מציבה קישורים למגוון רחב יותר של תוכניות בעמוד הספלאש שלהם. גם דפי המדיה החברתית של תוכניות הלהט'ב שבוטלו מספרים סיפור דומה של מעורבות נמוכה עם הקהל שלה והתעלמות כללית ממעריצים ועוקבים בניגוד לחשבונות המדיה החברתית של תוכניות מיינסטרים שיש להם מערכת יחסים אינטראקטיבית יותר עם מעריצים.


נרטיבים בכוח להפסיק

עם אוסף של מופעי LGBTQ לא שלמים ומבוטלים, הגדלים מחודש לחודש, מוביל לנושא הגדול יותר של המשמעות של הנרטיבים של כוח עצירה אלה עבור רשת הסטרימינג ללא קשר לאופי התוכן. כמה פעמים הצופים ישקיעו את זמנם ב-Netflix Original חדש רק כדי שיבטלו אותו כעבור חודש? באקלים שבו רשתות הטלוויזיה מחדשות תוכניות לשתי עונות או יותר בשנה אחת, מדיניות הביטול האקראית של נטפליקס הציבה את הצופים בחידה די לא פשוטה. לאחר שזכתה פעם במוניטין של הרשת שתחיה כל דבר, מתוכניות טלוויזיה בנות עשרות שנים כמו Full House ועד גילמור בנות, נטפליקס עומדת כעת בפני אתגר חדש לשכנע קהל צופים יותר ויותר ממורמר שחושד במחויבות החברה להשלמת המקור שלה. תוֹכֶן. ובעוד הטיעון של סדרות שבוטלו עדיין זמינות לסטרימינג תקף, כמה צופים חדשים ייאלצו לצפות בסדרה שבוטלה עם עונה אחת או שתיים לשמה?

בן כמה הימים של דרייק הוגסטין בחיינו

ההזדמנות שהוחמצה

החזר את התחושה8

קרדיט: https://twitter.com/feliciawhy

המרכיב המדאיג באמת של ביטולים אלה והמסר שהם שולחים לציבור הצופים ולקהילת הלהט'ב בכללותה הוא שזהו מיעוט שניתן לבזבז כאשר האמת הפוכה לגמרי. הדמוגרפיה הדמוגרפית של צרכני הטלוויזיה של LGBTQ היא זו שנמצאת במגמת עלייה וזו שהולכת וקולנית וספציפית לגבי ההעדפות שלהם לגבי בידור. אז למה הסדרות האלה לא משווקות או מגיעות לקהל המיועד? אולי זה בגלל שנטפליקס הופכת לקונגלומרט בידור שמרווה את השוק בתוכן חדש למען החידוש, אבל לא מצליח לראות את ההשפעה החברתית והיכולת לשינוי אמיתי הזמינים בכל אחת מיצירותיהם. בעולם שבו להיות הומו, לסביות, אנשים טרנסג'נדרים מסתכן להיות נתון לטיפולי המרה, מאסר והוצאה להורג, המשמעות של מיגור ההומופוביה ותחושות האחרות באמצעות אמנות ותכנות פרוגרסיבי יכולה לשנות פרדיגמה ולהציל חיים.

כפי שהטרנסג'נדר היוטיובר וינסנט מ- VincentViews אומר הייצוג הוא כל כך חשוב בגלל כל הלהט'בים הצעירים שגדלים... אם כל מה שהם רואים זה אנשים סטרייטים, הם יחשבו שהם לא נורמליים, הם יחשבו שהם טועים. אם הם רואים להט'ב אחר בטלוויזיה שהם יכולים להזדהות איתו אז אולי, רק אולי, הם ירגישו שהם שייכים לעולם הזה; שהם לא שבורים ואין שום דבר רע במי שהם. תוכן קווירי לא רק מעצים ומאשר את קהילת הלהט'ב, הוא גם יכול להשפיע מתמשכת על מבצעי פשעים הומופובים ולקדם חברים אחרים בקהילת הסטרייטים. לקבל הבנה מדויקת יותר של המשמעות של להיות להט'ב ולטשטש את קווי ההפרדה הנכפית על עצמה.

למרות שכולנו יודעים שעסק הבידור הוא בדיוק זה, עסק קודם כל, האחריות והיכולת שלו לגדל דור שלא רק שאינו רואה גזע או אתניות אלא גם נטייה מינית ומגדרית לא ניתן לזלזל שכן כולנו צריכים מראות כדי לספר אנחנו אנחנו כאן ושאנחנו חשובים.

הערת העורכים: זהו מאמר דעה.